top of page
"סיגד" – חיבור, תקווה והתחדשות
חג הסיגד הוא חג ייחודי של יהדות אתיופיה, המצוין ב-כ"ט בחשוון – 50 יום אחרי יום הכיפורים. זהו חג של צום, תפילה, חשבון נפש וחידוש הברית בין האדם לאלוהים, בין האדם לקהילתו ובין האדם לארצו.
מקור השם והמשמעות
המילה "סיגד" באה מהשורש האתיופי "סגד", שפירושו להשתחוות או לקיים סגידה.
החג מבוסס על תיאור מספר נחמיה (פרקים ח–ט), בו העם מתכנס לקריאת התורה ולחידוש הברית בירושלים לאחר שיבת ציון.
מסורת החג באתיופיה
בכפרים ובערים באתיופיה, נהגו בני הקהילה לעלות ברגל אל הר גבוה (המסמל את הר סיני או הר ציון), כשהם לבושים לבן, נושאים ספרי תורה ותופים, ומתאספים לתפילה. הקסים – מנהיגי הדת – קראו פסוקים מהתנ"ך, דרשו על חשבון נפש, והתפללו לעלייה לארץ ישראל.
בתום התפילה, התקיים טקס משמח של שבירת צום, שירה, מחול וסעודה חגיגית.
חג הסיגד בישראל
מאז עליית הקהילה מאתיופיה, הפך חג הסיגד לאירוע לאומי, ובשנת 2008 אף נחקק בחוק כיום חג ממלכתי במדינת ישראל.
הטקס המרכזי נערך בכל שנה בטיילת ארמון הנציב בירושלים, שם מתקבצים עשרות אלפים – בני הקהילה, תלמידים, משפחות ואנשי ציבור – לטקס מרגש הכולל תפילות מסורתיות, שירים באמהרית, דברי הנהגה והכרת תודה למדינה ולחברה הישראלית.
למה חשוב לציין את הסיגד בבית הספר ובחברה הישראלית?
-
מתוך כבוד למורשת של קהילה בעלת שורשים עתיקים.
-
מתוך הבנה של ערך הרב-תרבותיות במדינה.
-
מתוך מטרה לחבר בין הקהילות וליצור תחושת שייכות לכל תלמיד ותלמידה.
bottom of page